שינוי הוא לא דבר פשוט.
הרבה נשים כותבות לי שהן מאוד רוצות לעבור ליד-שניה, אבל חוששות מהמעבר. חלקן מפחדות לא למצוא בגדים במידה שלהן, חלקן נרתעות מזה שמישהי לבשה את הבגד לפניהן, חלקן מתקשות להתמקד בתוך מגוון האפשרויות והסגנונות בחנויות, ולא חסרות עוד סיבות.
ואני רוצה לספר לכן סיפור אחר, שמדבר על הכוח שלנו לשלוט על הבחירות שלנו.
בנובמבר האחרון התחלתי להתאמן לחצי מרתון שהתקיים בדצמבר. ההחלטה לרוץ 21.1 ק"מ התקבלה כחודש וחצי לפני האירוע, ואני שבאותו שלב כבר רצתי 10 ק"מ בקלות, האמנתי שאם רק אתמיד באימונים ואגדיל את טווח הריצה משבוע לשבוע – אגיע מוכנה לחצי מרתון ואשיג את היעד לראשונה בחיי.
כשאני מחליטה משהו, בעיקר בספורט, אני מתמסרת, מתחייבת ומתמידה. וכך לפי תוכנית אימונים אינטנסיבית, רצתי מספר פעמים בשבוע ומדדתי מרחקים. דבקתי בתוכנית האימונים ולא עצרתי, כי ידעתי שהשעון מתקתק ובעוד חודש אעמוד על קו הזינוק עם עוד אלפי אנשים ואהיה חייבת לרוץ את כל המרחק במהירות הכי טובה שלי.
הגעתי לריצה האחרונה לפני החצי מרתון, ריצת 19 ק"מ. כבר בקילומטר התשיעי הרגשתי שמשהו קורה לרגל שלי, אבל לעצור?! מה פתאום! אסור לוותר, אסור להישבר, וחוצמזה כבר סיפרתי לכולם שאני הולכת לרוץ חצי מרתון. סיימתי את הריצה הזאת צולעת.
מסתבר שהיה עומס עצום על השריר שלי, שכבר לא עמד בביצועים. וברור, איך יעמוד אם הוא אותת לי ואני פשוט לא הקשבתי? לחצי מרתון הזה כבר לא הגעתי.
ומה אני מנסה להגיד? שינויים כפויים והצהרות גדולות יוצרים התנגדות. אמנם ריצת חצי מרתון וקניית בגדי יד-שניה הם תהליכים שונים מאוד- האחד פיזיולוגי והשני התנהגותי, אבל שניהם מונעים מהכוח הכי חזק שלנו - כוח המחשבה.
כמו כל דבר בחיים, אם נעשה משהו שלא טבעי לנו, סיכוי נמוך שנצליח להתמיד בו. אבל אם נקשיב לעצמינו ולגוף שלנו, יהיה לנו הרבה יותר קל לעשות שינוי. אף אחד לא עומד עם סטופר כדי למדוד אותנו, רק אנחנו עצמינו. אז לאן אנחנו ממהרות? גם אם זה יקח זמן, וגם אם זה יהיה בהדרגה איטית יותר, זה לפחות יהיה שינוי אותנטי שמתאים לקצב שלנו, וכזה שנוכל להתחבר אליו ולדבוק בו.
החצי מרתון הבא יחכה לי, ואם לא הבא, אז ההוא שאחריו.
אז אל תדאגו. אין צורך להצהיר הצהרות, אין צורך לעשות מעברים חדים וקיצוניים, יש צורך לנסות. כל פעם עוד קצת, כל פעם מה שמרגיש נעים ונוח.
אני מבטיחה לכן שאם תקשיבו לעצמכן ותתנו צ'אנס אמיתי, כל חשש יהפוך לנקודת אור.
בתמונה: דורצ'יק בחנות יד-שניה שהיא הקומפורט זון שלו. הכי טבעי להתחיל מחולצות כדורגל וינטג', אחר כך נתקדם😉