"אני לא יכולה ללכת עם חולצות סטרפלס, יש לי כתפיים רחבות"
"אני לא יכולה ללבוש חולצה בטן, יש לי כרס"
"אני לא יכולה ללבוש חצאית ארוכה, אני 1.58 ס"מ"
"אני לא יכולה לשים נעלי עקב, אני גבוהה מידי"
"אני לא יכולה ללכת עם מחשוף, יש לי ציצי גדול"
"אני לא יכולה ללכת עם בגדים צמודים, אני רזה מידי"
"אני לא יכולה ללכת עם בגדים צמודים, אני שמנה מידי"
אחד מהמשפטים מוכר לכן?
את שלושת הראשונים אמרתי לעצמי כל כך הרבה שנים. כל השנים סיפרתי לעצמי סיפורים, על מה אני יכולה ללבוש ומה לא, על איך מותר לי להיראות ואיך אסור.
אבל מי אחראי על הסיפור הזה שאנחנו מספרות לעצמינו על עצמינו, אם לא אנחנו?
הסיפור הזה מושפע מהרבה גורמים: הפרסומות שאנחנו רואות, הרשתות בהן אנחנו בוחרות לקנות, המשפיעניות שממלאות לנו את הפיד ואפילו ההערות שאנחנו מקבלות מהא.נשים הקרובות אלינו ביותר.
עם כוחות כל כך גדולים שפועלים עלינו – יש לנו בכלל אפשרות לבחור?
אז לפני הפיתרונות הקונקרטיים בואו נתחיל בשינוי התפיסה – לא משנה כמה הדרך תהיה מאתגרת וכמה אומץ אל מול עצמינו היא תדרוש – אנחנו חיות פעם אחת, ואת החיים האלה כדאי שנחיה בדיוק איך שאנחנו רוצות.
ותתפלאו, לפעמים זה מתחיל בבחירות הקטנות של ללכת עם חולצת בטן ולא להכניס אותה פנימה.
בשלוש השנים האחרונות מאז שנחשפתי בצורה משמעותית לחנויות יד-שניה ופתאום ראיתי מגוון מטורף של סגנונות, הגעתי למחשבות על החופש שלי ללבוש מה שבאלי, מה שהוביל אותי להבין שאני יכולה להיראות איך שאני בוחרת, ובסופו של דבר גם לעשות מה שאני רק רוצה!
יש משפט חכם שאומר "אופנה היא מה שהמעצבים מציעים לך מספר פעמים בשנה, סטייל הוא מה שאת בוחרת".
חברות האופנה יכולות להראות לי אלף פעמים מה הטרנד החודשי, שלטי חוצות יכולות להציג לי אלפי דוגמניות חטובות, והסביבה יכולה לתת לי עשרות הערות על המראה, אבל האישה שקמה בכל בוקר והולכת עם עצמה לכל מקום זו אני.
ולכן, אין שום סיבה שהאישה הזאת תהיה עצובה רק בגלל שהיא לא מממשת את החלומות שלה ולו הקטנים ביותר.
לכל אחת מאיתנו יש לפחות משהו שהיא אוהבת בעצמה, אולי נתחיל בלהעצים אותו? השאר יגיע לאט לאט
אז עופו על עצמיכן, העולם יתמודד!
