"יש לי ווידוי. כמדען ומהנדס, התמקדתי ביעילות הרבה שנים. אבל יעילות יכולה להיות כת", כך פתח דניאל קוארסיה את הרצאת הטד שלו. והוא ממשיך כך: אחרי שסיימתי את הדוקטורט שלי בלונדון, עברתי לבוסטון. באותו קיץ קניתי אופני מירוץ ורכבתי כל יום לעבודה. כדי למצוא את הדרך השתמשתי בטלפון שלי, והוא לקח אותי דרך המסלול הקצר ביותר. אחרי חודש של רכיבה דרך שדרות מסצ'וסטס העמוסות במכוניות, החלטתי לרכב יום אחד במסלול שונה. אני זוכר את תחושת ההפתעה. ההפתעה למצוא פתאום רחוב ללא מכוניות שמכוסה בעלים ומוקף עצים. לאחר מכן הגיעה הבושה. איך הייתי יכול להיות כל כך עיוור? במשך חודש שלם הייתי לכוד באפליקציית ניווט כך שנסיעה לעבודה הסתכמה בדבר אחד בלבד – הדרך הקצרה ביותר. במסע הבודד הזה לא הייתה מחשבה על הנאה מהדרך, וכל זה מפני שחסכתי דקה אחת בזמן הרכיבה".
כמו דניאל, גם אני הרגשתי שהייתי עיוורת. כשהלכתי לחנויות אופנה מהירה - בחרתי להיות יעילה. בחרתי להגיע לחנות שבה לכל דגם יש מגוון מידות שונות ומספר צבעים, בכדי להגיע ישר למטרה - וכמה שיותר מהר.
רק כשהפסקתי להיכנס לרשתות הגדולות, הבנתי שגם אני הפסדתי את ההנאה שבדרך.
השוני שבין כל בגד ובגד בחנות יד-שניה, מצד אחד מצריך זמן רב יותר, אבל מצד שני נותן לנו שפע אמיתי של צורות וצבעים שדורש מאיתנו תשומת לב בחיפוש וחושף אותנו לסגנונות שונים.
שם נפתחו לי הצ'אקרות והתחלתי באמת להינות מאופנה! התחלתי ללבוש בגדים שמעולם לא חשבתי שאלבש! לפני-כן לא ניסיתי, כי לא נחשפתי לכך בחנויות האופנה המהירה שהראו לי רק את מה שטרנדי באותו שבוע. הבנתי שאני צריכה להגיע לחנות בראש פתוח, וזה יהיה המתכון למציאת אוצרות.
בינתיים, המתכון לא איכזב.
**הציטוט לקוח מתוך הספר "היסטוריה של מהירות"